יסודות הגנטיקה

DNA (חומצה דאוקסיריבונוקלאית) הוא המולקולה הנושאת את המידע התורשתי בכל תא חי. הוא בנוי משרשרת ארוכה של יחידות הנקראות נוקלאוטידים, המסומנות באותיות A, T, C, G. הסדר של האותיות הללו הוא הקוד שקובע כיצד יבנה הגוף ויתפקד.

אצל חתולים, כלבים ובני אדם ה-DNA ארוז בגרעין התא בצורת כרומוזומים. בדיקת DNA קוראת חלקים ספציפיים מהרצף הזה ומחפשת בהם וריאנטים ידועים.

גן הוא קטע DNA הנושא הוראה לייצור חלבון או למולקולה מווסתת. כל בעל חיים נושא שני עותקים של כל גן — אחד מהאב ואחד מהאם. הגנים אחראים לתכונות פיזיולוגיות (כמו קרישת דם או תפקוד הלב) ולתכונות חיצוניות (כמו צבע פרווה או אורך שיער).

שינוי (וריאנט) בגן מסוים יכול להשפיע על תפקוד החלבון שהוא מייצר, ולעיתים להוביל למחלה תורשתית.

כרומוזומים הם המבנים בהם ארוז ה-DNA. חתולים ביתיים נושאים 38 כרומוזומים (19 זוגות), כלבים נושאים 78 (39 זוגות). זוג אחד — כרומוזומי המין — קובע את המין: XX נקבה, XY זכר.

כרומוזומים לא-מיניים נקראים אוטוזומים. רוב הגנים והמחלות התורשתיות יושבים על האוטוזומים. גנים היושבים על כרומוזום X מורישים בדפוס X-linked שונה משאר הגנים.

וריאנט (Variant) הוא שינוי ברצף ה-DNA לעומת הרצף השכיח באוכלוסייה. חלק מהוריאנטים אינם משפיעים על התפקוד, חלק משפיעים על תכונות חיצוניות (למשל צבע פרווה), וחלק גורמים למחלה גנטית.

בדיקת DNA של Orivet מזהה וריאנטים ספציפיים ומתועדים בלבד. כלומר, תוצאה שלילית לא שוללת כל מוטציה אפשרית בגן — היא שוללת רק את הווריאנטים הנבדקים.

גנוטיפ הוא ההרכב הגנטי — אילו וריאנטים נושא בעל החיים בשני העותקים של הגן. פנוטיפ הוא הביטוי החיצוני או הקליני של אותו גנוטיפ.

אותו גנוטיפ יכול להתבטא בעוצמות שונות בין פרטים שונים בשל השפעה של גנים אחרים, סביבה, גיל ומצב בריאותי כללי. לכן גנוטיפ אינו מנבא באופן ודאי את הפנוטיפ.

בהורשה דומיננטית מספיק עותק אחד פגום של הגן כדי להתפתח פנוטיפ של מחלה. הורה נושא בודד מעביר את הווריאנט ל-50% מצאצאיו בממוצע.

דוגמה: HCM ברגדול ובמיין קון. חתול עם עותק פגום אחד (Heterozygous) עלול לפתח את המחלה, ולעיתים בעוצמה קלה יותר מחתול עם שני עותקים פגומים.

בהורשה רצסיבית דרושים שני עותקים פגומים כדי להתפתח מחלה. פרטים עם עותק פגום אחד בלבד הם נשאים (Carriers): הם בריאים קלינית אך יכולים להעביר את הווריאנט לצאצאים.

כאשר שני הורים נשאים, 25% מהצאצאים יהיו חולים, 50% נשאים ו-25% נקיים. לכן זיהוי נשאים בבדיקת DNA הוא כלי מרכזי לתכנון רבייה אחראית.

גנים היושבים על כרומוזום X עוברים בדפוס שונה. זכרים (XY) נושאים עותק יחיד של גני X, ולכן וריאנט פגום בגן X-linked יבוא אצלם לידי ביטוי גם אם הוא רצסיבי.

נקבות (XX) נושאות שני עותקים ולכן לרוב יהיו נשאיות. דוגמאות מוכרות כוללות מחלות קרישה מסוימות ומחלות עצב-שריר.

פרט הנושא שני עותקים זהים של אותו וריאנט נקרא הומוזיגוט (Homozygous). בהורשה רצסיבית — הומוזיגוט לווריאנט הפגום הוא חולה. בהורשה דומיננטית — הומוזיגוט עשוי לפתח מחלה חמורה יותר מהטרוזיגוט.

פרט הנושא שני עותקים שונים של הגן — למשל עותק תקין ועותק פגום — נקרא הטרוזיגוט (Heterozygous). בהורשה רצסיבית זהו נשא בריא. בהורשה דומיננטית זהו פרט שעלול לפתח את המחלה.

נשא הוא פרט הנושא עותק אחד של וריאנט הקשור למחלה רצסיבית, ללא סימנים קליניים של המחלה. נשאים חשובים בתכנון רבייה: הרבעה בין שני נשאים עלולה להוליד צאצאים חולים.

הכלל המקצועי: נשא לא מרבים עם נשא נוסף של אותו וריאנט. נשא ניתן להרביע עם פרט נקי מבחינה גנטית.

חדירות היא ההסתברות שפרט הנושא את הווריאנט הגנטי יפתח בפועל את הפנוטיפ של המחלה. חדירות מלאה = 100% מהנושאים מפתחים סימנים. חדירות חלקית = חלק מהנושאים לא יפתחו סימנים כלל. חלק ממחלות הלב הגנטיות בחתולים מציגות חדירות חלקית, ולכן בדיקת DNA לבדה אינה חזאית מלאה.

עוצמת הביטוי מתארת עד כמה חמור הפנוטיפ אצל פרטים שונים הנושאים את אותו וריאנט. אצל פרט אחד המחלה עלולה להיות קלה, אצל אחר קשה — גם באותה משפחה. זו אחת הסיבות שבדיקת DNA היא כלי ניבוי ולא אבחנה.

בדיקת DNA היא בדיקה מעבדתית הבודקת רצפים ספציפיים בגנום ומזהה נוכחות של וריאנטים ידועים. הבדיקה יכולה להתבצע מדגימת רוק (Buccal swab), דם או רקמה.

תוצאת הבדיקה מדווחת לרוב באחת משלוש קטגוריות: Clear (נקי), Carrier (נשא) או Affected (חולה גנטית). פירוש התוצאה תלוי באופן ההורשה של המחלה.

בדיקת DNA מזהה וריאנטים גנטיים ידועים בלבד. היא אינה מזהה כל מוטציה אפשרית, אינה מזהה מחלות נרכשות, ואינה מהווה אבחנה קלינית.

• תוצאה שלילית אינה שוללת מחלה מסיבות אחרות.
• תוצאה חיובית אינה קובעת מתי או האם תופיע המחלה בפועל.
• אין תחליף לבדיקה וטרינרית סדירה, בדיקות דם והדמיה קלינית.
• גילוי גנטי חדש עשוי לשנות פרשנות של תוצאה בעתיד.